מקווה טהרה הוא הראשון בחשיבותו בשורה של מבנים ומוסדות להם נזקקת קהילה יהודית.
המקווה הוא למעשה בריכת טבילה של מים המכילה לכל הפחות 40 סאה של מי גשם עומדים (מקובל היום כי השיעור לא יפחת מ-1,000 ליטר, 1 מ"ק). המים צריכים להיות 'כשרים' בכך שהם מי גשמים, טבעיים ככל האפשר ללא מגע יד אדם, או לחילופין, מים המחוברים למאגר מי גשמים. אי אפשר לטמא מים שלא נעתקו ממקור נביעתם הטבעית הראשונית. ברגע שהאדם ישאב בכלי ממים אלו (בכל צורה שהיא) גורמת פעולתו והתערבותו – המנתקת את המים ממקורם – לאפשרות שהטומאה יכולה לחול עליהם. לכן המקווה בנוי בצורה מתאימה, על פי הכללים מדוייקים.
מטרתו של המקווה הוא לטהר את הגוף ואת הנפש. הטבילה נעשית כאשר הגוף כולו נמצא בתוך המים המטהרים.
מצוות הטבילה מוזכרת לראשונה בספר ויקרא (יא, לו): "אך מעיין ובור מקוה מים יהיה טהור".
ארבעה סוגי טבילה מצויים היום:
- טבילת האישה היהודיה מדי חודש.
- טבילת טהרה לגברים במועדים מיוחדים, ואילו החסידים נוהגים לטבול בכל בוקר, טרם התפילה.
- טבילת גר\גרה עם הצטרפותו לעם היהודי.
- טבילת כלי מתכת וזכוכית שמקורם אינו יהודי.
אולם עיקרו של המקווה הוא טבילת הנשים. טבילה זו היא יסוד לחיי המשפחה היהודיים, שכן בכוח הטבילה ניתנת האפשרות להמשיך את שושלת הדורות היהודית הנצחית.