מאז ימיה של ההיסטוריה היהודית התאגדו יהודים טובים שרצו לזכות במצוה הגדולה והתעסקו בכבוד הראוי בקבורתם של נפטרי ישראל. “חברה קדישא” – זה היה ונותר המותג של כל אותן התאגדויות שאנשיה עוסקים בימים ובלילות, בשרב הכבד ובגשמי זלעפות, בדאגה לכבודו של המת, בכבודו האחרון של האדם.
קבורתו של אדם, הטמנת המת בקברו, נחשבת ביהדות מאז ומעולם, לחובה בעלת חשיבות עליונה. הדאגה לכבודם האחרון של הנפטרים מלווה את האומה היהודית מאז ומעולם. בכל הדורות ייחל כל יהודי להיטמן בחלקת קבר ישראל באחרית ימיו. תקוה זו באה לידי ביטוי לראשונה בבקשתו של אבי האומה, אברהם אבינו לבני חת בעת שביקש לקבור את רעייתו שרה (בראשית כג, ה): “תנו לי אחוזת קבר עמכם ואקברה מתי מלפני”. פרשן התורה רש”י (רבי שלמה יצחקי) מבהיר לנו מהי “אחוזת קבר” – “אחוזת קרקע לבית הקברות”. כמיהת הלב של כל יהודי באשר הוא, היא לזכות להגיע לקבר ישראל.
במאבק לשמירה על כבוד המת להביאו לקבורה בכל הכבוד הראוי כמנהג ישראל סבא, נתקלים אנו לצערנו כמידי שנה באופנים שונים. אם זה מטיילים שהיו מעורבים בתאונות דרכים או סתם יהודים שהיו במהלך טיול ומצאו את מותם בקפריסין.
לצערנו חלק מן הנפטרים לא היו מבוטחים ואין בידי בני המשפחה יכולת כלכלית להעביר את גופת יקירם לקבורה בארץ ישראל בעזרת נדיבים שמצוה זו יקרה לליבם נוטלת על עצמה החברה קדישא בקפריסין הוצאה זו.