בתודעה הקולקטיבית נצרב שם האי קפריסין כמקום שאליו הוגלו המעפילים שרידי התופת מאירופה על ידי שלטונות המנדט הבריטי במהלך מלחמת העולם השניה ולאחריה.
אולם שורשיו היהודיים של האי מגיעים עוד הרחק לפני כן. בשנת ה’שכ”א (1561) אנו מוצאים אישיות תורנית בעלת שיעור קומה שמתיישבת בקפריסין. הרב אליעזר אשכנזי שכיהן כשופט במצרים ונאלץ בשל עלילות שווא שטפלו עליו להגר לקפריסין. בשנת ה’של”א (1571) כאשר נכבשה קפריסין על ידי העותומאנים נאלץ הרב אשכנזי לעבור לונציה.
העותומאנים שכבשו את קפריסין מידי ונציה החלו מייד ליישב את האי. הם החליטו להביא לשם כך מאות משפחות יהודיות עשירות מארצות האיזור כישראל ויוון. אך הרעיון לא צלח והיהודים שהוגלו לשם בעל כורחם מצפת ומיוון שבו עד מהרה על עקבותיהם.
קרוב לארבע מאות שנה לאחר מכן עם סיום מלחמת העולם השניה, נקשר שמו של האי קפריסין בתודעת העם היהודי. אלפי המעפילים ניצולי המלחמה והמשרפות ביקשו לעלות ולחונן את עפרה של ארץ הקודש וגורשו באכזריות על ידי חיילי המנדט הבריטי לעבר האי קפריסין הסמוך לישראל.
מחנות המעצר היו בערים: לימסול, ניקוסיה, קורסיה, לרנקה, ממגוסיטה. ובמחנות קיץ: דהקליה, קסילוטימבו, קראולוט. ומנין היהודים שהוגלו בשנים אלה תש”ט – תש”ו (1946-1949) למחנות המעפילים בקפריסין היה 52,384 נפשות ועוד כ-2,000 ילדים שנולדו בין גדרות התיל.
לארץ ישראל הגיעות דרישות מאלפי הפליטים שהיו באותה עת במחנות המעפילים בקפריסין, להכתיר עליהם רועה רוחני אשר יצא ויבוא לפניהם. רבני ארץ ישראל מצאו את הגה”ח הרב יהושע מנדל אהרנברג כמתאים ביותר לתפקיד מסובך זה, מתוך הנחה שבהיותו בעצמו ניצול שואה הוא ייטיב להבין להלכי נפשם של הפליטים, ובתבונתו העשירה ישכיל להלך כנגד רוחם ויעמיד את חיי הדת.
בשנת תש”ז (1947) עבר הגה”ח הרב יהושע מנדל אהרנברג לקפריסין כשהוא משאיר את בני משפחתו בארץ ישראל. עצם בואו לאי תרם לתחיה רוחנית גדולה. לפני בואו לא נמצא בקרב הפליטים איש בעל סמכות תורנית, שיכריע בשאלות חמורות שעלו על הפרק, בין דם לדם ובין דין לדין. ואף שהיו בין הגולים כמה וכמה תלמידי חכמים, לא היו בעלי הוראה מובהקים, ובכל דבר הקשה נאלצו לשאול את פי גדולי הרבנים בארץ ישראל , ועל השאלות והתשובות היה לעבור את ביקורת הצנזורה האנגלית, שעיכבה אותם ימים רבים.
כאמור משהגיע הרב אהרנברג לקפריסין נפתרו בעיות הלכתיות רבות, הוא ארגן במרץ את ‘ועד הרבנים’ שיטפל בענינים דתיים, יסד בתי דין והנהיג סידורים מתאימים לנישואין וגירושין. הרב אהרנברג התמסר באופן אישי להיתר עגונות וסידר חליצות וגיורים. הוא חדר לעומק הבעיות ההלכתיות ומצא להן פתרון.
באחד ממכתבי הגאון הרב שלמה דוד כהנא (רבה של בירת פולין וורשה) שהיה מחשובי בעלי ההוראה בעניני אישות בדור הקודם, הוא כותב אל הרב אהרנברג: “ראיתי בשימת קונטרסו הנפלא בדבר סידור גיטין בהמחנות של קפריסין… ומעלתו ברוב בקיאותו הצליח למצוא ראיות חדשות ממקומות שונים בש”ס ופוסקים בשאלה זאת…”. (הובא בהקדמה לשו”ת דבר יהושע ח”א עמ’ יא)
הרב אהרנברג טרח להתקין למעפילים גם מקוואות טהרה, וארגן מטבחים ציבוריים על טהרת הכשרות, העמיד שו”ב [=שוחטים ובודקים] ושחיטה מהודרת, דאג למוהלים מומחים, והנהיג סדרים מתאימים בעבודת חברה קדישא (גחש”א – גמילות חסד של אמת).
פעולות מיוחדות הקדיש לביצור חומת השבת שתישמר כהלכה בכל תחומי המחנות. גם ישיבה לצעירים יסד הרב והיא מנתה 80 תלמידים כשהוא מרצה לפניהם שיעורים כסדרם בתלמוד ובהלכה. בין שיעור לשיעור הוא דרש ברבים בפני הפליטים ועוררם להתחזק בשמירת שבת, טהרת המשפחה, זהירות ממאכלות אסורות, וחינוך הילדים לתורה. בשבתות נהג להשמיע בפני ציבור גדול דברי אגדה לפרשת השבוע ובמיוחד בסעודה שלישית. גם בצד הגשמי טרח הרב אהרנברג לדאוג לצרכי הפליטים המעפילים ודרש את טובתם אצל הרשויות ואנשי השלטון האנגלי.
הרב אהרנברג ניהל את עניני הרבנות ביד רמה, בלא להתפשר מאומה על חשבון יסודות הדת, אבל מתוך רגש חם של אהבת ישראל צרופה, ובדרכי נועם, כשהוא מסביר פנים לכל יהודי.
במשך הזמן שוחררו הפליטים בהדרגה והגיעו לארץ ישראל ובכך מימשו את חלומם לעלות לציון. ובשנת תש”ט (1949) עם חיסול מחנות המעפילים בקפריסין שב הרב אהרנברג ועלה לארץ ישראל.
בחלוף השנים הפך האי קפריסין למוקד תיירות ונופש לישראלים רבים, כמו גם כבסיס עסקים. אולם בניגוד מוחלט לחיי החולין והשפע שפרחו ועלו ברחבי האי זעק לשמים הצורך העצום בחיי רוח וקדושה “המהפכה היהודית” באי החלה בשנת תשס”ג (2003) כאשר הוקמה רבנות קפריסין ובעקבותיה מספר בתי כנסת וגידול בזמינות המזון הכשר באי.
כיום האוכלוסיה היהודית בקפריסין מונה כ3,000 משפחות וממשיכה לגדול בקצב מהיר מתמיד.
בתמונה: הרב הראשי למחנות העקורים – יהושע מענדל אהרנברג זצ”ל
חריטת אבן מהמאה ה-4 לספירה המתארת הקמת בית כנסת רביעי בקפריסין (מוזיאון קפריסין)
נר חרס שנמצא בחפירות ארכיאולוגיות בקפריסין עם תבליט של לולב, אתרוג ומנורה מהמאה ה-3 לספירה (מוזיאון קפריסין)